פדריקו אמר שהוא אהב איך דרך העיניים של איזיס פאריז ולונדון נראות לגמרי שונות. וברור היה לראות שאיזיס מעדיף את פאריז, כי מול כל העליבות שהוא צילם ברחובות עיר האורות, תמיד היה אפשר לראות את החיבה הגדולה שלו לזה, את שביב האופטימיות או השמחה שהשתרבב לכל קומפוזיציה שלו. איך הוא תמיד ניסה להראות את חדוות החיים שיש מאחורי הכל, מי שאיבד את כל המשפחה שלו במלחמה, גם כשמדובר בעלובי החיים שישנים על גדות הסיין.
ואפשר היה לראות גם איך פליט יהודי בפאריז, מתרגש כשהוא רואה ילדה יהודיה מחזיקה שתיל בט"ו בשבט, בדרכה לשתול עם חבריה עוד יער קק"ל. ואפשר היה לראות ארץ ישראל יפה, ולשמוח שבמקרה הגעתי לתערוכת הרספקטיבה הזו דווקא ביום העצמאות.
"IZIS, Paris des rêves" · Hôtel de Ville
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה