תיירות #9: בהיבצר מפה

עצרתי בתחנת סאן פול, ושאלתי אנשים על שם הרחוב, אבל אף אחד לא ידע, הם אמרו שאולי זה בכיוון ההוא, ושכדאי לי לשאול שם. אז הלכתי עוד שלושה רחובות, וגם שם לא ידעו, אבל אמרו שאולי זה בכיוון של הכיכר. הגעתי לכיכר, השעה הייתה כבר חצות וקצת, והכל היה נראה נטוש. הכיכר הזו אולי שוקקת חיים במהלך היום, אבל דווקא עכשיו, בלילה, האחידות, הסדר, הסימטריה המושלמת הקנו לה חזות מפחידה, מאיימת, נקייה מדי. שלושה עוברי אורח עצרו לידי ושאלתי אותם על שם הרחוב. הם אמרו שאינם מכירים, והם דווקא מקומיים, איך אמרת את זה שוב? אתה בטוח? איך מאייתים את זה? לא, לא מכירים, אבל אולי זה בצד השני של הכיכר, תשאל שם. הצד השני של הכיכר נראה היה מבטיח מאוד, שני פאבים, לא מעט אנשים, אבל איש מהם לא ידע על שם המקום. כמה ענו באנגלית, והציעו שאשאל את הברמן. נכנסתי, אבל הוא נעלם, ועל הבאר היו רק שתי בחורות, שלא היה לי כח לשאול גם אותן. יצאתי מהבאר והשניים שהציעו לי להיכנס לשאול את הברמן, משכו בכתפיים, לא יודעים מה להציע עוד.

פניתי לכיוון השני, חושב שאולי כדאי כבר לוותר, וזה מאוחר, ומאיפה אני לוקח אוטובוס לילה עכשיו הביתה, ואיפה אני בכלל, ושאני לא יוצא פעם הבאה מהבית בלי לחפש במפה קודם לכן. ואז פתאום הרגל שלי נתקעה באבן שפה גבוהה מדי, ואני נעצרתי והרמתי את הראש למעלה, וראיתי פניה ימינה לרחוב. ובשלט היה כתוב שזה בדיוק הרחוב שחיפשתי. וכשהגעתי סוף סוף בדיוק השמיעו את השיר הזה, יא-אללה, איזה שיר.

http://www.youtube.com/watch?v=bhUXF80rXAg&feature=related