למי שבא מישראל, אולי מהמזרח התיכון כולו, העניין הזה של תור באירופה הוא ממש הלם תרבות. אמנם תופעות של עקיפה בתור קיימות גם פה, אבל איזו עקיפה! ואיזה תור! ואיזה סדר! בשניים-שלושה תורים שיצא לי לעמוד פה, נראה שהם גם די נהנים ממנו. השיחות ארוכות וננוחות, מחוות הפנים והידיים שלוות, ולא נשמעו יותר מדי צעקות "כבר חצי שעה אנחנו פה וזה לא זז", אלא רק שירי הלל לתור המופלא.
עמנואל רג'ה כנראה אוהבת את הרגעים האלה לא פחות ממני, והיא עשתה סדרה של רישומי ענק בעט של ההמתנות הללו - אחד מהם הוצג בפאלה דה טוקיו.
http://www.emmanuelregent.fr/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה