כן זה לא חדש, וכבר בברלין נפלתי מהמבנה של זאוארברוך-האטון עם הווילונות הזזים, אבל יש משהו בקטע הזה שהמבנה נראה שונה בכל שעה אחרת של היום. ובעצם, על מי אנחנו עובדים - המבנה נראה אותו דבר, זה רק דקורציה. אני לא יודע מי הארכיטקט של המבנה הזה, בין תחנת סטלינגרד לבין תחנת ג'ורס, אבל הבחירה בווילונות אלומיניום נראה לי כאילו מכפילה את המשחק הזה. זה לא רק שהמבנה או הדוקרציה נראים שונים משעה לשעה, אלא שגם היחס של המבנה לסביבה שלו - או במילים עוד יותר פלצניות, השקיפות מול האטימות - באופן כזה שדווקא האטימות היא זו שמביאה להשתפקות של הסביבה במבנה. [מה שלא רואים בתמונה הוא שהכניסה למבנה בכלל שקועה קומה מתחת לאדמה, והרושם שמתקבל שיורדים אליה ונחשפים לחצר הגדולה, מונומנטלי בהרבה מכל כניסה רגילה מהרחוב].
CFDT
2-8, rue Gaston Rébuffat \ 7-11 av de Flandre
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה