אוגוסט פרה היה הראשון שהשתמש בשיטת הבטון המזוין לבנייה בתחום האזרחי והמגורים. כך למדנו בשנה ב', בשיעור תולדות האדריכלות עם רחל רפופורט. עד אליו השתמשו בבטון המזוין, וגם לא זמן רב לפני כן, רק למבני תעשייה. אני זוכר את זה היטב, זוכר את התכנית של בית המגורים הראשון בבטון מזוין, זוכר את החזית של התיאטרון בשאנז אליזה, זוכר את רפופורט מתמקדת בפרטים הקטנים שאליהם הוא הצליח להגיע, בבטון בלבד.
אבל אוגוסט פרה, כך נראה, לא היה פרייאר. הוא רצה שנראה את הפרטים האלה, הוא רצה שנבין את הגאונות, הוא רצה שנעריך אותו יתר על המידה. והדבר הבולט ביותר בתיאטרון בשאנז אליזה, לפחות לדעתי, הוא לא העיצוב האדיר של הפנים, ולא חלל הקונצרטים הענק בגודלו, והמרשים מאוד באיכות האקוסטית שלו (ישבתי רחוק למדי, כיאה לסטודנט, ולעומת היכל התרבות, גם שמעתי), וגם לא המנורה בצורת שמש הממוקמת במרכז הכיפה, ומאירה את כל החלל.
הדבר הבולט ביותר זה דווקא חלל קטן יחסית לשאר המבנה, החלל שבין החוץ לבין הפנים, האולם של קניית הכרטיסים. לאט לאט, מתחילים להתאסף בו כולם, הסטודנטים המרוששים שקנו כרטיס בשלושה אירו, והאריסטוקרטים האמיתיים בחליפות ובשמלות, מצטופפים בשקט בשקט עד שכבר כמעט אין מקום. נדחקים אל דלתות הזכוכית, שמפרידות ביננו לבין הכניסה לאולם, ומביטים בעיניים נוגות בסדרנים שבעבר השני, אשר עסוקים במירוק חליפותיהם, הכנת תוכניות למכירה, והתכוננות לרגע שתיכף יבוא.
אישה אחת מבוגרת שעמדה לצידי שאלה אותי למה הם נותנים לנו לחכות כל כך הרבה זמן. חשבתי לרגע וכל מה שהצלחתי לומר, בצרפתית הרצוצה הוא, שאולי ככה הם מקווים שנכבד יותר את מה שאנחנו הולכים לראות. ואכן, אחרי חצי שעה של המתנה, ניתן לנו האישור להיכנס, והאישה המבוגרת נראתה שהיא מכבדת מאוד את הגלידה שקנתה במזנון, כשהיא אוכלת אותה ביושבה על כיסא שמצאה מתחת לגרם המדרגות הענק.
הבטיחו את מקומכם כבר היום: http://www.theatrechampselysees.fr/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה