חשבתי שיהיו הרבה אנשים. לא היה איש. הרגשתי חלוץ, היחיד שזוכר - וזה דווקא בתקופה שמדברים עליו בכל מקום, שהסרט עליו מוקרן עדיין בקולנועים, ושהדיסקים והספרים נמכרים מוצגים לראווה בדוכנים המרכזיים. שני מלצרים מהמסעדה הסמוכה עמדו בשער ועישנו, התכופפתי להדליק את הנרות, והם שאלו מה קרה, הפתעתי אותם בתשובה. לא היה איש, אבל פתאום הגיע אחד עם מצלמה וחצובה וצילם. הנרות כבו ברוח, ניסיתי להדליק שוב. אולי הם שם עד היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה