למרות ש"מפגש נהגי המשאיות" היה מלא, תמיד סימן טוב שהאוכל לא רע, תומא ואני החלטנו שבגלל שבתפריט יש קוסקוס, זה לא בדיוק מה שאנחנו מחפשים. עשר דקות הליכה אחר כך, כבר מצאנו את La Tortue, מסעדה קטנה, ומעליה מלון עם שני חדרים, שמשקיפה על שני אתרי בנייה ענקיים ממולה. למרות שהמסעדה הייתה ריקה למדי, הימרנו על שלום הקיבה שלנו ונכנסנו. והזמן באמת כאילו עצר מלכת. התפריט על הלוח בטח לא השתנה כבר שנים, ככה גם התמונות והטפט שעל הקיר, המפות, וכלי ההגשה. (ואולי גם המחירים, זה לא היה זול, אבל זול משמעותית מכל מקום מקביל בתוך פאריז).
ליד השולחן שהתיישבנו לצידו, היה שולחן עמוס לעייפה בתיקי מסמכים, אולי באמצע הליך משפטי נגד הריסת המקום. המלצר, בן 40 או 50, מרגע שהבין שאנחנו תלמידים לאדריכלות, ניאות לספר לנו את כל ההיסטוריה של המקום - ובינגו! גם סרג' גינסבורג היה שם פעם, כשצילם סרט באחד מאולפני הקולנוע שקרובים למקום (ומסתבר שעדיין קיימים), וגם איזה אקורדיאוניסט שאת שמו לא תפסתי. תומא חקר את המלצר הרבה יותר, אני הבנתי הרבה פחות, והמלצר, ששקע בזכרונות שלו, גרם לנו לאחר לשוב לכיתה בזמן.
אבל היה משהו בשיחה שם, שגרם לנו להבין הרבה יותר מה אנחנו רוצים לעשות בתרגיל הסופי של הקורס, והחלטנו שאנחנו חוזרים לשם שוב, מקווים שעד שנעשה את זה האי הזה בסן דני עוד יעמוד על תילו. ואולי הוא בכלל לא היה שם אף פעם?
[אני כמובן הרבה יותר נוסטלגי מנוסטלגי - למקום יש אתר אינטרנט, ואפילו ווי-פיי!
http://www.latortuecrouvizier.com/ ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה