רטרוספקטיבה במרכז פומפידו.
קרולינה צדקה כשהיא אמרה שמעולם לא ראית תערוכה שבה ברורה כל כך דרך ההתפתחות של האמן. וזה היה בדיוק ככה. עד שמגיעים לעבודות האחרונות - אתה כבר מפתח איכשהו את דרך ההסתכלות שלו, ומבין את הדגש על נקודת המבט של הצופה, ועל ההצבה בחלל - שלא יכולים להיות סטטים, אלא תמיד דינמיים. וזה גם בדיוק מה שעשו בתערוכה - בהתחלה הצבה לינארית של העבודות, עד שלאט לאט העבודות כבר מפוזרות בכל החלל - ואין דרך אחת להסתכל עליהן. ואין דרך אחת להאיר עבודת אמנות, ואין דרך אחת שבה נופל האור על הקנווס. ואין שחור אחד, ואין מפגש אחד של השכבה השחורה עם האור, ולמה שחור? " אין שום סיבה", הוא אומר. :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה